<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' ויקהל</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ויעש בצלאל. אתה מוצא כשאמר הק' למשה לעשות את המשכן, על כל דבר ודבר אמר לו ועשית, ובארון אמר לו ועשו ארון (שמות כ"ה), אמר הק' יעשו אותו כל ישראל, שלא יהיה לאחד פתחון פה על חבירו, לומר שאני נתתי בארון הרבה, לפיכך אני לומר הרבה, ואתה לא נתתה בארון אין לך חלק בתורה, לכך נמשלה התורה למים, שנא' הוי כל צמא [לכו למים] (ישעיה נ"ה), כשם [שאין] אדם מתבייש לומר לחבירו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן הימנו למדיני תורה, וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה, כך כל הרוצה ללמוד ילמד. ולמה ניתנה במדבר, מה מדבר מופקר לכל אף דברי תורה מופקרין לכל מי שרוצה ללמוד, שלא יהא אדם (לומר) [אומר] אני בן תורה והתורה נתונה לי ולאבותי, ואתה ואבתיך לא היו בני תורה, אלא גרים היו לפיכך כתיב מורשה קהלת יעקב (דברים ל"ג), לא אמר לבני ישראל, ולא למשפחת יעקב, אלא מורשה קהלת יעקב, לכל מי שמתקהל ביעקב, אפי' הגרים שעוסקין בתורה שקולין ככהן גדול, שנא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח), כהן ולוי וישראל לא נאמר, אלא אדם, ראה מה כתיב בבני יתרו ומשפחות סופרים [ישבי יעבץ תרעתים שמעתים, שוכתים המה הקינים] (ד"ה א' ב') תרעתים שהיו יושבים בתרע לשכת הגזית, שמעתים שהיו כל ישראל שומעין הלכה מפיהן, סוכתים שנסתוככו ברוח הקדש, ומהם המה הקינים הבאים מבני קיני חתן משה, ושמעיה ואבטליון בני בניו של סיסרא היו ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה, לכך כתיב את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברים ה').
